מבוקש: מקסים, רגיש, ספונטני ובעל נשמה יתרה. יש אחד כזה???

אני מודה: אני מחפשת את הגבר המושלם, כך אומרים לי כולם. אבל מה זה מושלם בדיוק? הרי כמו באוכל, זה רק עניין של טעם. אז אם אשים בצד את החלק הפיזי, את המשיכה המינית שחייבת להיות אחרת אין מה להתחיל, אז נשאר החלק של האופי, ההתנהגות, הנפש.


האופי תלוי בחינוך, לא? אז אחד שחונך על ערכים טובים, שלא יגנוב, לא ירצח, שלא ירמה, בכלל, שלא יעבור על החוק (טוב נו, אם הוא ייסע מעל 90 קמ"ש, אסלח...), שלא ישקר, אלא אם כן זה שקר לבן קטנטן שנועד למנוע כאב וסבל, שיהיה לו כבוד לאנשים מבוגרים, אפילו אם הם לא חכמים ממנו, שיעמוד במילתו כשהוא מבטיח, גם אם זה קשה לביצוע...לרצות לעזור לחלשים מתוך טוב ליבו בלבד בלי לבקש תמורה.

ההתנהגות...זה כבר דבר נרכש, עם החיים, להיות אסטתי, לדעת להתלבש, ללמוד לנקות את הבית, לטפל בילדים, לגהץ לבשל אם צריך (הגבר של היום, לא?) ועם הניסיון חיים שנרכש: לדעת איך לדבר לאנשים, לדעת איך להתנהג בין אנשים, לדעת איך להתנהג עם נשים, ילדים, שיהיה מנומס (תודה זו מילה כל כך קצרה), לא לצעוק, לא להשתולל ובלי אלימות בבקשה... ולפתור כל דבר בדיבורים (כן, כן, זה אפשרי). שיהיה ג'נטלמן (לפתוח דלת זה לא כל כך קשה), להיות שקט, כי לפעמים שתיקה שווה יותר מאלף מילים, ולא לסתום את הפה כשזה דברים ברומו של עולם, כי אם לא נישא קולנו, לא יקרה דבר.

הנפש, הנפש מסובכת, איתה אנו נולדים ועם זה צריך להסתדר, אי אפשר לשנות אותה. אני רוצה גבר שנפשו פתוחה, שאינו מסתיר דבר מנבכי נשמתו, שאראה את אהבתו בעיניו, ושירגיש הכל (זה לא כל כך קשה...אנחנו הנשים עושות את זה כל חיינו). שלא יכאב לו כמו שכואב לי, כי אחרת שנינו נבכה כל היום, להיות עדין אך עם זאת חזק, כי הוא גבר...להיות רומנטי כי הוא רוצה, לא כי צריך. להביא פרחים, לכתוב פתקים ולא לחשוב שזה נשי. שיאהב אותי כי אני החצי השני שלו, והוא לא יכול בלעדיי, שנפשו תצא אליי כשאני לא לידו, שיהיה נאמן לי כי אף אחת אחרת לא תעניין אותו לעולם...

אז אני רוצה את הבן אדם המושלם, מה רע? רק שאת כל מה שאני מחפשת באדם המושלם, אני גם מחפשת בעצמי. שגם אני אהיה כזו, בלי אף מגרעת, שאיראה יפה גם כשאני קמה בבוקר עם שיער של פודל, שאהיה נשמה טובה כל הזמן, מהבוקר עד הערב, גם כאשר מרגיזים אותי, שלא אפגע אפילו בזבוב, גם אם הוא מרחף לי מעל האוכל יותר משעה, שאסתדר עם הכל – עבודה, בית, ילדים, שלא אריב עם אהובי אף פעם, שלא אצעק, שלא נתווכח, שאדע לפתור את הכל בנשיקה ושמה שביננו יהיה מושלם, רומנטי ולא ייגמר לעולם עד הזיקנה המופלגת שבה נלך לישון יד ביד ולא נקום יותר.

אני חיה בסרט, אבל ייאמר לזכותי לפחות שאני יודעת מה אני רוצה, שאני אופטימית, שאני יודעת מה לחפש, אפילו אם לא אמצא. ונאיביות הרי לא הרגה אף אחד עד היום.
ואולי הוא עוד יגיע.

התמונה משמאל: אילוסטרציה

הערת מערכת: תגובות ללא דואר אלקטרוני מדויק תמחקנה אוטומטית

אגב: גיליון מודפס של המיטב של Iwomen כבר נמצא בעבודה. רוצים לקבל אותו בדואר ללא תשלום? הקלידו את כתובת האימייל שלכם ותטופלו!