מאת: גלית צימרינג


המעצבת הגר הצופה אלמביק נשמה אמנות מגיל אפס כבר מהבית. היא החלה את דרכה לפני כ 30 שנה כסטודנטית צעירה במדרשה למורי ציור ואומנות בהרצליה שם החלה לגבש את תפיסת העולם העיצובית האישית שלה. בית ספר, על פי הגדרתה, היה כור היתוך עם תפיסת עולם חדשה של אומנות מודרנית. כשניגשה לראשונה לבית הספר שנקר להתנסות חד פעמית עם בדים, לפני כ- 15 שנים, ידעה שמצאה את ייעודה האמיתי. "אני סיפור אהבה עם בגדים ובדים", אומרת הגרה שהגיעה לשערי שנקר רק בשל אהבתה הגדולה לבגדים. בשנקר קיבלה לדבריה את הביטחון והידע הטכני להתחיל להוציא את תוצרתה האישית. עם הזמן הוסיפה לשמה המסחרי את האות ה' בעלת ההשראה ופתחה סטודיו קטן עם חנות סמוכה לו. כיום "הגרה" הוא אחד מבתי האופנה המובילים בישראל עם 11 חנויות הממוקמות בכל ברחבי הארץ ו- 50 חנויות ברחבי ארה"ב.

הגרה היא הרבה יותר ממעצבת ויוצרת, היא אישה רגישה, אינטיליגנטית המשלבת בין אהבותיה לבגדים, לצבעים ולבני אדם בעבודתה. המעצבת בת ה- 47 יוצרת בגדים עבור האישה שקונה לעצמה ומשלמת עבור עצמה בכספה היא. בבגדים שלה היא מחפשת את הפשוט והישיר. "כן אני אוהבת נשים...וגם גברים", היא מודה ובבגדיה רואים את האהבה לאישה האמיתית, גם אם מידותיה אינן קרובות למידותיה של דוגמנית. מהראיון עימה היא יוצאת עם מסקנה ברורה: שהיא אוהבת הרבה ביחד הן בחייה האישיים והן בעבודותיה. ואהבה היא ללא ספק הכוח המניע של המעצבת המוכשרת הזאת, שהיא כיום גם אשת עסקים מצליחה.

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך השנה?
ההבנה של חטא הגאווה, קטנותו של האדם בנוסף.

מה הדבר הכי מרגש שקרה לך או לסביבתך בשנה האחרונה?
הגעתי לנחלתי. הגעתי לדירתי ושיפצתי אותה. זה היה בגדר הגשמת חלום. דירה שמשלבת הרבה גחמות ורצונות . ארבעה כיווני אוויר, דירת גג עם צמחים, ליד ומעל דודי השמש של ת"א, עברתי אליה לפני 7 חודשים. הארכיטקט והחבר, אלי פרבר עיצב. הדירה עוצבה בסגנון שלו ושלי.... משהו שהוא קליפורניה ים תיכוני והיא יותר מכל דבר אחר מקום נעים וחמים.

איך את מתמרנת בין משפחה וקריירה ומה מחיר התמרון?
מחברת משפחה וקריירה. בתי אהובתי עובדת איתי. היא בת 26. הייתי אמא צעירה. העבודה איתה טובה וקשה. זה אינטנסיבי ואינטימי.

מה ההישג הכי חשוב שלך השנה?
עולם פנימי רגיש יותר. אני עובדת על זה, על עולם שמכיל יותר. אינטימיות עם עצמך. מחדשת ומטפחת את הקשרים שלי עם עצמי. מנסה להקשיב, לדבר לשתף. אני בעד טיפול עצמי. זה נותן עוד מימד, עוד יכולת. להיות קרוב וקשוב ובו בעת לעמוד מהצד ולראות ולשפוט. להיות הכי מחובר ורגיש וגם מרוחק, לדעת לעשות את ההפרדה ולהסתכל על הדברים מהצד.

האם יש לך זמן חופשי ואם כן איך את מעדיפה לבלות אותו?
בהזיות....הכל הולך.

איך המצב הפוליטי והבטחוני משפיעים עלייך ועל סביבתך הקרובה?
מעציבים אותי אבל כרגע אני נמצאת קרוב מדי כדי לדעת איזו השפעה תהיה לזה לטווח הארוך. אני מחוברת למה שקורה ויודעת מה קורה. זה מדרבן אותי ליצור יותר....להמשיך הלאה.
המצב הבטחוני בא לידי ביטוי באיזושהי צורה בעיצוביך?
אני לא אוהבת להעמיס על הבגדים. הבגדים הם משהו של אהבה נקייה ואין לי להעמיס עליהם.

אם הייתה לך יכולת להשפיע על הנעשה במדינה, מה היית משנה?
סובלנות וסלחנות וגם את זה בסובלנות וסולחנות. ככל שהדברים יעשו יותר בסובלנות וסולחנות, אני חושבת שפשוט יהיה יותר נעים וטוב. אני מאמינה שאילו הזרעים הנכונים.

את מי/מה היית לוקחת איתך לאי בודד?
אי בודד? לא נוסעת. לא רוצה אי בודד. אם אני אגיע לאי בודד אני כבר לא אצטרך אף אחד כי אני כבר אמות במילא. האי הבודד היחידי שאני מוכנה להגיע אליו הוא ניו יורק...היא ממש לא בודדה.


איך את מאפיינת את הגבר הישראלי בהשוואה לאישה הישראלית?
פחות מפותח, פחות פנוי לזולתו. אני חושבת שנשים בדר"כ הולכות קברת דרך יותר ארוכה פנימה, הן הולכות רחוק אבל לעומק. מהמפגש שלי עם גברים תחושתי היא שהם פחות עמוקים עם עצמם או יותר מדי עמוקים עם עצמם. יש משהו בחברה הישראלית בכלל שדמות הגבר, החייל מאוד דרוכה ואני חושבת שזה גם מחוסר פריבילגיה באיזשהו מקום. בתחושתי נשים מדברות יותר רחוק ולרוב רוצות יותר. זו לא רק יכולת יש בהן גם רצון או אפילו צורך בלתי נשלט. אנחנו רוצות את הרגישות או לא יכולות אחרת, עבורינו זה תנאי חיים.

מהי חופשת החלומות מבחינתך והאם כבר נפשת אותה או שהיא עדיין בתכנון?
חופשת החלומות שלי היא הודו והיא בתכנון. הודו מפני שנראה לי באנלוגיה של היופי והכיעור, השפע והעוני, כל הניגודים שחוברים להם בגדול. לשאלה עם מי היא נוסעת: אני יודעת שאני נוסעת איתי. אני אוהבת את הבדים, המקצבים, הצלצולים, המראות והצבעים. אני נמשכת לצבע וריחות ולבדים והודו היא מקום נכון לראות בו את כל אילו.

החוויה היותר גדולה שלה בחופשת חלומות עברה עליה במרוקו לפני 3 שנים. זו הייתה חוויה מהסוג של לצפות בנשים המכבסות בגדים ומניחות אותם על האבנים לייבוש, בד לצד בד...זה תמיד מרגש אותי. וזה כל כך יפה בעיני, הבדים פרוסים אחד ליד השני...זאת האהבה..אני אוהבת את זה.

אני אוהבת הרבה ביחד. אחד ליד השני. זה בא לידי ביטוי גם בבית שלי: פסלים מכל העולם מונחים אחד ליד השני והיופי שלהם ביחד נובע מהשוני שלהם. יש לי פסלים מכל העולם שעומדים יחד: אחד קדום, אחד נאיבי, פרימיטיבי, אחד של אישה משכילה, פסל שווצרי. אחד מקושט בשיא העדינות והיופי....אני נמצאת כל היום עם אנשים. אני מגדירה את עצמי כבן אדם חברותי.

מה דעתך על מעמד האישה בארץ ומה יש לעשות כדי לשפרו?
אני לא מאמינה במלחמה ובטח לא על מקום האישה. אם שחשוב שנשים תעשנה מה שהן רוצות לעשות. אני לא מאמינה בהפלייה ובעולם בו אני חיה יש לי את הפריבילגיה להרגיש שנשים הן כגברים. מעולם לא הרגשתי בהפלייה ולא גדלתי בה. אני מודעת לכך שיש שכבות באוכלוסיה ואנשים שמרגישים את ההפליה ואני מודעת מהעיתונים שנשים מרוויחות פחות מגברים באותן משרות אבל אני מאמינה שזה יתוקן עם השנים.